להרים ידיים תמיד יש זמן

מי את?

מיכל דניאל, עיתונאית.

לפני כשלושים שנה עזבתי את ישראל לניו יורק וברוב שנותי שם עבדתי ככתבת של המהדורה האמריקאית בעברית של ״ידיעות אחרונות״. במשך שנים כיסיתי את הקהילה הישראלית והקהילה היהודית ואת החיים בניו יורק. לפני כחמש שנים חזרתי לתל אביב ומאז אני פרילנסרית.

באיזו תוכנית השתתפת?

השתתפתי בתוכנית 002 שאוחדה עם 001 לקבוצת ״אני ואתה".

על איזה שינוי את רוצה לספר לנו?

על השינוי באופן התקשורת האישית שלי עם הקרובים לי וגם הפחות קרובים.

במשך שנים אני רגילה לראיין אנשים, להקשיב, להכיל, לגלות אמפתיה. אבל כשזה הגיע לתקשורת אישית הנטייה היתה להסגר ולא תמיד השיח היה אותנטי. החולשה הזאת הכניסה רדידות למערכות היחסים שלי וגרמה, מסתבר, תסכול לחלק מהחברים. מבחינתי השינוי הכי חשוב שקרה לי בסדנה זאת היכולת להיפתח וליצור שיח אותנטי עם הקרובים לי. היכולת שקיבלתי ( או החזרתי לעצמי) בסדנה, לשתף ביושר ללא מורא ולזכות למשוב ללא משוא פנים, בהחלט שיפרה והעצימה את היחסים שלי עם המשפחה והחברים. היה נעים גם לגלות שבכל פעם שאני מצליחה לשתף באותנטיות את הסביבה האפקט הוא עצום.

משפט של השראה לסיום:

להרים ידיים תמיד יש זמן!